<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ה' שער ז'</h1>
<h2>דף יג.</h2>
ושומרת יבם המורדת, כותבין אגרת מרד עלה. ואע"פ שאמר שמואל פרק אע"פ אין כותבין אגרת מרד על היבמה, (היכא) [ההיא] שייכא כמשנה אחרונה, דמצות חליצה קודמת ליבום. ואין הלכה כאותה משנה, אלא מצות יבום קודמת כדאיתא פרק החולץ [ל"ט ע"ב]. כן כתב רי"ף. והרשב"א כרי"ף וכן הר"ם פ"ב דהלכות יבום. ומתיבתות פליגי בהא מילתא, כמו שכתב רי"ף. וכבר כתבתי דעתו.
ואם כופין לחלוץ או לייבם, כתב רש"י שאין כופין לחלוץ אם לא רצה, כדאמר רב יהודה פרק החולץ. וכתב ז"ל דכי אמרינן דאין כופין אותו לחלוץ, היינו היכא דתרוייהו בעו ליבומי. אבל היכא דאיהו בעי ליבומי ואיהי לא בעיא ליבומי אין שומעין (לו) [לה] ודוקא שלא נתנה אמתלא לדבריה, אבל נתנה אמתלא לדבריה כופין אותו. וכדאמרינן פ"ק דיבמות [ד' ע"א] יבמה שנפלה לפני מוכה שחין, מנין שאין חוסמין אותה, שנאמר [דברים כ"ה] לא תחסום שור בדישו [וסמיך ליה יבמה יבא עליה]. ולאו דוקא מוכה שחין דהוא הדין בשאר דברים אם נתנה אמתלא לדבריה כופין. ועוד [דאמר בהמדיר ס"ד ע"א] אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם, עד כאן. ובעיני הרשב"א לא נראו הדברים, דראיותיו אינן אלא שאין כופין אותה, אלא שנכוף אותו לא שמענו, עד כאן. נמצא לר"מ שכופין לחלוץ, ולרש"י שכופין לחלוץ בשנתנה אמתלא. ורבינו תם סובר שהקהל עושין הרחקה ממנו עד שיחלוץ, אבל אין כופין.
<h2>דף כח:</h2>
הדיין צריך להיות מחמיץ את הדין כמו שהזהירו הוו מתונים בדין. וכבר האריך רבינו אלפסי בהלכות בענין אם טעה הדיין. ואם טעה בדברים הגלויים כדינין המפורשים במשנה, טועה בדבר משנה חוזר. ודברים הגלויים ומפורשים בתלמוד הדין כדבר משנה וחוזר. ודנין ההלכה כתקנה. ואם א"א להחזיר, כגון שהלך זה שנטל הממון שלא כדין למדינת הים, או שהורה בבהמה כשרה שהיא טריפה והאכילה לכלבים, ה"ז פטור מלשלם, שזה גרם להיזק ולא נתכוין להזיק. וזה בין מומחה בין אינו מומחה, בין נשא ונתן ביד בין לא נשא ונתן ביד. כן [כתב] ר"ם פ"ו בהלכות סנהדרין. ואם טעה בשיקול הדעת, והוא הדבר שהוא מחלוקת התנאים או האמוראים ולא נפסקה הלכה כאחד מהם, וקם ועשה כאחד מהם, ולא ידע שכבר פשט הדבר בעולם כדברי (האחד) [האחר] בזה יש חילוק, אם היה הדיין מומחה ונוטל רשות מראש גלות, או שלא נטל וקבלוהו עליהם בעלי הדינים, הואיל ומומחה [הוא] חוזר בדין. ואם א"א להחזיר פטור מלשלם. היה הטועה מומחה ב"ד ולא נטל רשות מר"ג ולא קבלו אותו בעלי דינין לדון להם כדין, וטעה בשיקול הדעת, אם נשא ונתן, מה שעשה עשוי ומשלם מביתו. ומי שאינו מומחה ולא קבלו אותו בעלי דינין לדון להם, אפילו נטל רשות, ה"ז בכלל בעלי זרוע ואין דינו דין, וכל אחד מבעלי דינין חוזר אם ירצה. ואם טעה ונשא ונתן ביד, חייב לשלם מביתו. ועתה בעונות אין לנו ראש גולה, והרשות אינה מועלת מן הדין. ול... כונתי לשם שמים... ונאמר [זכריה ח'] משפט שלום שפטו בשעריהם. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול.
